החלטה בתיק בש"א 418/06

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה. פסק הדין ניתן ביום 26.3.2006, והומצא למבקשת ביום 12.4.2006. בהתחשב בפגרת הפסח, המועד האחרון להגשת ערעור היה יום 18.5.2003.  הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 23.5.2006, מועד בו ניסתה המבקשת להגיש את ערעורה, אשר לא נתקבל לרישום עקב האיחור. 

2.      בפסק הדין נשוא הערעור נמחקה על הסף תביעתה של המבקשת בהעדר עילה. כפי שעולה מפסק הדין, המבקשת, כמו עובדים אחרים של המשיבה, הגישה כנגד המשיבה תביעה להלנת שכר, ופסק הדין שניתן בתביעתה הוגש לביצוע בהוצאה לפועל. על פי החלטת ראש ההוצאה לפועל המבקשת ועובדים אחרים של המשיבה גבו כספים ביתר, ולכן המבקשת חויבה להשיב למשיבה סך של 113,299 ש"ח. לטענת המבקשת, בשלב מסוים חתמה המשיבה על הסכמים עם שאר העובדות שכנגדן ניתנו צווים דומים על ידי ראש ההוצאה לפעול, במסגרתם מחקה את מרבית החוב שנקבע על ידי ראש ההוצאה לפועל. לטענת המבקשת, המשיבה סירבה לחתום עמה על הסכם דומה, משיקולים זרים פוליטיים - תמיכת משפחתה במועמד אחר לראשות המועצה. בתביעתה, עתרה המבקשת לחייב את המשיבים לחתום עמה על הסדר דומה ליתר העובדים. בית הדין קמא העלה מיוזמתו את השאלה אם כתב התביעה מגלה עילת תביעה, בהינתן כי מבוקש בו למעשה לאכוף בהחלטה שיפוטית על בעל דין שזכה בדינו, להגיע להסכם פשרה עם החייב, לפיו יוותר על חלק מן הסכום שנפסק לזכותו. בית הדין קמא מחק על הסף את התביעה, בהעדר עילה.  

3.      בבקשה להארכת מועד, שהוגשה על ידי המבקשת עצמה, נטען כי המבקשת סברה כי עומדים לרשותה 45 ימים להגשת ערעור, ורק בעת ניסיונה להגיש את הערעור התברר לה כי המועד להגשת ערעור הוא 30 יום מיום המצאת פסק הדין, וכי הערעור הוגש באיחור בן חמישה ימים. עוד נטען כי טענות המבקשת צודקות.

4.      המשיבים התנגדו לבקשה מנימוקים אלה:

4.1.    המבקשת היתה מיוצגת על ידי עורך דין הן בבית הדין האזורי והן בבית הדין הארצי.

4.2.   לא הוגש תצהיר לתמיכה בבקשה.

4.3.   טעות המבקשת או בא כוחה אינה מהווה טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור.

5.      בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור " מטעמים מיוחדים שיירשמו".  בהתאם לפסיקה,

אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הוא.

עא"ח 56/05 מאיר איתן נ' הילטון תל אביב בע"מ (23.5.2005).

6.      לאחר עיון בבקשה, בתגובה, בפסק הדין נשוא הבקשה ובהודעת הערעור, אני קובעת כי בנסיבותיו של המקרה הנדון, יש לקבל את הבקשה להארכת מועד, מנימוקים שיפורטו להלן.

7.      אכן, טעותה של המבקשת או ב"כ המבקשת בעניין המועד להגשת ערעור אינה מהווה "טעם מיוחד". אמנם, בהתאם לפסיקה, טעות שבדין יכולה להוות "טעם מיוחד", אולם

.. על מנת שהטעות תוכר כטעות אופרטיבית עליה להיות טעות שאינה מובנת מאליה ואינה ניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה. כך אין מקום להיעתר לבקשה המבוססת על טעות שאין לה הנמקה, במובן זה שסדרי עבודה שגרתיים אמורים לגלותה ..".

בש"א 1818/03 חניה שלום נ' הכונס הנכסים הרשמי ואח', דינים עליון סד 182 .

8.      אני סבורה, כי טעות בנוגע להגשת מועד ערעור, ניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה, שכן ניתן לצפות מבעל דין או מבא כוחו שיבדוק את המועד להגשת הליך ערעורי על פסק הדין.

9.      למרות האמור, במקרה הנדון מתקיימות נסיבות המצדיקות הארכת מועד להגשת ערעור, כמפורט להלן.

כידוע, בהתאם לפסיקה, שיקול מרכזי בהכרעה אם להאריך את המועד להגשת הליך ערעור הוא סיכויי הערעור.

      בש"א 604/05 טובה אירלנדר נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה (מיום
21.8.2005).